בשנים האחרונות אני משתתף במאבק הנכים במדינת ישראל-מאבק שכידוע סוקר בהרחבה גם באמצעי התקשורת. אלא שבנוסף לכך ידועות היטב גם הסחבת, גרירת הרגליים, ההזנחה וגם ההתחמקות בהן נוקטת מדינת ישראל כלפי משבר הנכים. כבר שנים רבות נמשכת הסחבת-וכל רשות אליה אני פונה עונה לי בנוסח של "זה לא קשור אלינו" או אחותה התאומה: "אנחנו לא הכתובת". כמובן שישנם מקרים רבים מאוד בהם לא ניתנת תשובה כלל, או לחילופין מקרים רבים בהם נכים מקבלים תשובות תוקפניות מאוד או מאיימות-כך סתם ולא שום סיבה-וגם אני באופן אישי נאלצתי לספוג זאת אינספור פעמים. ובקיצור: כיום הנושא לא קשור לאיש, לא אכפת לאף אחד ונכים שממשיכים למות ברחוב אינם מעסיקים או מטרידים עוד את מדינת ישראל. ובהביני מציאות מצערת זו אני פונה לגורמים רבים מחוץ למדינת ישראל-לארגונים בינלאומיים שונים וגם לאנשים פרטיים אשר אל חלקם אני מגיע אף באופן אקראי. לפניות אלו ישנן שתי מטרות: הזמנת לחץ מבחוץ על מקבלי ההחלטות במדינת ישראל על מנת שיתחילו לטפל במשבר הנכים ברצינות מעט רבה יותר-וכן נסיון של בדיקת הפוטנציאל שיכול להיות לשיתוף פעולה כזה או אחר בין ארגוני נכים במדינת ישראל לארגוני נכים במדינות אחרות בעולם למען שיפור חייהן של אוכלוסיות אנשים עם מוגבלויות בעולם.
